<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ראה</h1>
<h2>דף לו.</h2>
לא יגוש את רעהו ואת אחיו [דברים ט"ו]. פסק אזהרה ללמד כל הגובה חוב שעבר עליו שביעית עובר על לאו ועשה. את רעהו. פרט לנכרי. ואת אחיו. פרט לגר תושב. כי קרא שמטה. פסק בא ללמד בין בארץ בין בחו"ל. אין שביעית משמטת בזמן הזה אלא מדרבנן.
דורשי רשימות. סמך אפס כי לא יהיה בך אביון [לפ' שמיטת כספים] ללמד שלא תאמר לא אשמט הלואתי פן אהיה אביון, לכך הבטיחו כי ברך יברכך וגו'.
<h2>דף לז.</h2>
ופסק פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול. פי' אם הקדימו לזמן פרוזבול אז כבר נמסרו ביד בי"ד ואינו משמט, אבל המאוחר פסול דאם כן עדיין לא נמסר החוב ביד בי"ד. ופסק דאין כותבין פרוזבול אלא אם כן יש ללוה קרקע, דלא סמכה דעתיה אבל יש לו קרקע כל שהו כותבין עליו פרוזבול, במס' פיאה [פ"ג מ"ו] תנא ליה, ופי' רשב"ם לפי דקרקע אין לו אונאה. וק"ק דביטול מקח יש לו. ופרי"ץ לכך די בקרקע כל שהוא דמצי להיות גובה וחוזר וגובה כי קטינא דאביי [כתובות צ"א ע"ב]. ופסק אפי' אין לו קרקע, אם מזכהו מלוה ללוה בקרקע כל שהו, כותבין עליו פרוזבול.
<h2>דף לז:</h2>
פירוש שמיטת כספים. מקץ שבע שנים תעשה שמיטה [דברים ט"ו]. אין שביעית משמטת אלא בסופה, ובספרי [פיסקא קי"א] יליף לה בגז"ש מקץ מקץ. וכן פסק דמצות עשה הוא מי שהלוה לחבירו בלא משכון שהשביעית משמטו, ואפי' רוצה הלוה לפורעם חייב המלוה לומר משמט אני שנ' וזה דבר השמיטה, וכן וזה דבר הרוצח פי' שאם היו מכבדין אותו חייב לומר רוצח אני. אבל הלל ראה שנמנעו העם מלהלוות והתקין פרוזבול, וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני כל חוב (שעשאו לי ליד) [שיש לי ביד] פלוני שאגבה כל זמן שארצה, והדיינים חותמין למטה או העדים.
ופסק דאין כותבין פרוזבול אלא ב"ד חשוב שבדורו. ופסק דנאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבדתיו דלא שביק התירא ואכיל איסורא, ולפי טעם זה פסק ר"ת דנאמן בלא שבועה. ומכל מקום אי לא טעין לא טענינן ליה. ופסק כדתנן בפרק בתרא במס' שביעית [פ"י מ"א] שביעית משמטת מלוה בין בשטר בין שלא בשטר. אך מלוה על המשכון אינו משמטת, ופי' רש"י דלא קרינן ביה לא יגוש וגו', ובסיפרי [דברים פיסקא קי"ג] יליף לה מדכתיב [שם ט"ו] ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך ולא של אחיך בידך פרט להמלוה חבירו על המשכון. והך דפי' דנאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ונאבד דנאמן בלא שבועה, ה"מ באומר שנכתב בבי"ד הגדול שבדור הפרוזבול ונאבד, אך אם אמר בסתם פרוזבול היה לי ונאבד, ולא אמר שנכתב בבית דין הגדול שבדור, לא טענינן ליה ולא מהני דבריו כלום.
שמוט כל בעל משה ידו [דברים ט"ו]. יכול אף של גזילה ופקדון שביעית משמטת ת"ל משה ידו, יכול אף שכר שכיר והקפת חנות, שביעית משמט, ת"ל אשר ישה ברעהו. ולכך נאמר משה ידו ללמד מה משה ידו שזקפה עליו במלוה כך אשר ישה ברעהו זו הקפת חנות ושכר שכיר שאם זקפן עליו במלוה שביעית משמטת, וכן פסק כדתנן במס' שביעית בפרק בתרא [מ"א] הקפת חנות ושכר שכיר אין השביעית משמטת עד שתזקוף עליו במלוה, ואם זקפו עליו במלוה אז שביעית משמטת. ופסק אם טען מלוה על חוב שחייב לו לוה, שהוא הקפת חנות ושכר שכיר, ואין שביעית משמטו, נאמן המלוה בלא שבועה, במיגו דאי בעי למימר פרוזבול היה לי ונאבד.
